אמא בינה - יום השנה ה 12

11.11.22

מיכלי שלנו – אזכרה - 12 שנה בלעדייך

ושוב אני עומדת כאן ואומרת, עברה לה עוד שנה ושוב אני אומרת, שעברו 3 שבועות מציון יום הולדתך ה - 32

שתים עשרה שנים שאת אינך אתנו במובן הפיזי, במובן הרוחני את נוכחת אצל כל אחד מאתנו , אפילו אצל האחיינים שלך שמדברים עלייך כאילו את כאן אתנו.

רוצה לספר משהו חדש עלייך אבל השעון עצר מלכת. את נשארת בת 20 והביוגרפיה שלך לא השתנתה. נשארנו עם הזכרונות והנרטיב שפיתחנו במערכת היחסים איתך.

לעומת זאת אצלנו אין רגע דל. אני מודה שבתקופה האחרונה אנחנו לא פוקדים אותך בקביעות בימי שישי כפי שעשינו בעבר. הכאן ועכשיו מעסיק אותנו, טרודים בעיקר בבעיות בריאות.

שנה קשה עברה עלינו, דודך האהוב והאח היחיד שלי כבר לא איתנו 9 חודשים.

ובאופן לא מפתיע כמו כל שנה , דופק בדלת התאריך הנורא, ה - 11.11.

בשבוע זה יותר משאר ימות השנה הכל צף מחדש, והמחשבות מרצדות ואין מנוח. כל הרגעים היפים בחייך הקצרים והרגע הנורא שבו נלקחת מאיתנו באחת.

נכנסת לאתר המתוחזק שלך וקוראת בפעם המי יודע כמה כל מה שכתבו עלייך ואלייך, אולי פספסתי משהו, או שזכרוני כבר מתעתע.

אותן תמונות, אותם סרטים. לעיתים אני נתקעת בתמונה שמחברת אותי לסיפור ומודה שאני מתענגת על הזיכרונות....

השכול נשאר לכל החיים, הוא מקבל גוונים שונים בכל מיני תאריכים בשנה. יחד עם זאת אנחנו מאד משתדלים להנות מהיש. מהאחים הנפלאים שלך, ילדנו היקרים, ומעשרת הנכדים המופלאים שלנו, חמסה, חמסה עליכם!!!. מהמשפחה המורחבת ומהחברים שלנו שתמיד אתנו.

רוצה להודות לכל מי שאתנו תמיד, בשמחות ובימים קשים.

ולך מיכלי שלי נוחי על משכבך בשלוה,

אוהבת יותר מאתמול, פחות ממחר

אמא