בינה זהר - יום הזכרון 2024
- Tal Zohar
- 11 במאי 2024
- זמן קריאה 2 דקות
יום הזיכרון 2024
זו השנה ה - 14 בה אנו משפחת זהר מציינים את יום הזיכרון.
יום הזיכרון הוא יום בו כל עם ישראל מתייחד ועוטף את המשפחות
השכולות. השנה יום הזיכרון מקבל תהודה שונה מזה שנים.
אנחנו במלחמה!!!! מלחמה על הבית.
גם מי שלא הצטרף למשפחת השכול מרגיש השנה אחרת.
האסון והטרגדיה שפקדה את המדינה, הרחיבה את השכול לממדים
מפחידים. אין אדם שלא מכיר משהו שהנורא מכל קרה לו. בן או בת,
בן-זוג חבר, דוד ועוד....
לנו, המשפחות השכולות הוותיקות, מרחב הכאב האישי הצטמצם. כמו
להגיד, השלם גדול מסכום חלקיו.
המסך השחור של משפחה שכולה קרוב לאף, צריך לעבוד קשה כדי
להרחיק את המסך ולתת לעוד צבעים להיכנס מעבר למסך, הצבעים
משתנים עם השנים.
יום חמישי באחד עשר בנובמבר 2010 השתנו חיינו. מיכל שלנו נרצחה בדם קר
על ידי נהג משאית מטורף שהחליט באותו יום להרוג חיילים.
מיכלי שלנו הייתה ילדה שמחה וחייכנית עם נתינה אינסופית. השאירה לנו
מאות תמונות וסרטים שבהם היא קורנת מאושר ושמחת חיים.
רוצה לשתף אתכם בעבודה שכתבה מיכל כשהייתה בקורס קצינים בנושא
"דילמה ערכית בחברה הישראלית". "האם נכון לחבר בין יום הזיכרון ליום
העצמאות?". דילמה שבבית הספר התיכון במשגב, המורים מקריאים בכל
שנה לקראת יום הזיכרון ומתדיינים בכיתה על הנושא.
ואני מצטטת חלק קטן מעבודתה:
"אפילו בדמיוני איני יכולה לתאר את אבל המשפחות ובמיוחד את משמעות יום
הזיכרון בשבילן.... אני מניחה שלאותן משפחות, אחרי שקיעה עמוקה בכאב,
קשה מאד בהפרש של מספר דקות לעבור במעבר חד לשמוח ולרקוד עם כל
מדינת ישראל בחגיגות יום העצמאות...אך המעבר החד הזה מעביר מסר
חשוב. למרות הכל, למרות המתים, המלחמות, הכאב, העצב ...השגנו את
מבוקשינו! הצלחנו להקים מדינה, ויש לנו סיבה טובה להתגאות ולשמוח....
הדילמה אם לחבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות חוזרת על עצמה מידי שנה
ומטרידה אותי באופן אישי... איני יודעת אם לשמוח או
לבכות, להתחבר או להסתגר... יום הזיכרון מציף בי רגשות רבים אשר יוצרים
בי בלבול ועצב. ביום זה אני מרכינה ראש לזכר הנופלים במלחמות ישראל
ונזכרת באנשים שסיפורם נחרט בזיכרוני האישי. אותם אנשים אשר נהרגו בזמן
שירותם הצבאי במלחמות ישראל ובפעולות האיבה.
לי, לפחות נכון לעכשיו, ברור שאסור להפריד בין הימים, הקשר הוא קשר דם
שאין להפרידו" –עד כאן מדבריה של מיכל.
אנו משפחת זהר, רואים בדבריה כצוואה להמשיך להנציח את זכרה ודרכה.
יחד עם זאת אני מודה שהדילמה הזאת ממשיכה להדהד גם במשפחתנו, שאין
בה הסכמה ואין לה תשובה ועכשיו יותר מתמיד נשארת דילמה כואבת.
אסיים במשפט שמצאנו בעמוד הפייסבוק שלה:
"אשרי האדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן
ולקבל מבלי לשכוח זאת אף פעם"
Comments