גילי גבל כותבת

מיכלי, כל 20 לאוקטובר אני חושבת על ה20 שלך. הנצחי. כבר 8 שנים שאת בת 20... וכל שנה זה יום שאני שומעת את עברי. מזכיר לי אותך כל פעם מחדש. הוא פסקול שלך, שירים שלו וגירסאות שלו לשירים שקורעים את הלב. 8 שנים.

אני שמחה על כך כי כל פעם שעברי מתנגן ברקע, נדמה לי שאת באה לבקר.

מוזר לחשוב שיש כבר הרבה שירים חדשים שאת לא מכירה... לכל מילה יש מקום. מקום של הגעגוע, זכרון, של העבר, משהו שמתנגן ולא מרפה... .ועדיין שמחה שאת באה לבקר בשירים.

כל שנה בשנים האחרונות, ביום הזה היומולדת שלך, יוצא שיש לי הצגה. אני עולה לבמה שאת במחשבותיי, שרה רוקדת גם בשבילך. זה רגע בו את קיימת ממש, בין הצלילים, התנועות, בין הכפיים...

זה כאילו את נוכחת, כאילו כאן, כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי כאילו מעפר פורחת שושנה...

גירסה מרגשת שבטח היית אוהבת.. היי שקטה... מילים שמספרות על שקט, על אהבה וכאב, חוסן, יופי... הלחן שתפקידו להחיות זכרון. מזכיר לנו שגעגוע לא חולף, הוא בא והולך.

היום הוא בא...

"היי שקטה, עכשיו הכל בסדר אפילו המחנק עומד להשתחרר זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן זה העולם שיש ואין עולם אחר...

געגוע מיכלי