טל כותב בשנה לזכרה

4/11/2011

אחות שלי קטנה

שנה עברה, קשה להאמין

שנה מאז שיחת הטלפון הנוראית מאבא

שיחה שכבר באיך שאמר "טלטול" במן רצינות כזאת הבנתי שקרה משהו רע

שנה מהנסיעה הבלתי נגמרת מלאת חוסר וודאות דאגה ותקווה

שנה מהרגע שנכנסתי לבית החולים וראיתי את אמא חיוורת כאילו אין דם בכלל בפניה

שנה מההסבר המלומד וממלא התקווה של דליה

שנה מההודעה הבלתי נתפסת שם בבית חולים

שנה מאז שיעל התמוטטה לי בידיים כשסיפרתי לה

שנה מאז שהשתנו חיי... חיינו

שנה בה נולדתי... נולדנו כל אחד בעצמו וכולנו ביחד מחדש

כל אחד מאיתנו מבין כבר שיש את האני של עד נובמבר 2010 ואני של אחרי

אני כבר לא טל של 2010

לעולם לא אהיה הוא יותר...

השנה, ב 22.10 הייתי צריך לחגוג יומולדת

לראשונה ב 20 שנה האחרונות לא היית שם לחגוג איתי

זה תמיד היה משהו שעשינו ביחד

איך אפשר לחגוג יומולדת בלי אחותי התינוקת שנולדה יומיים לפני ו 12 שנה אחרי

לפעמים קצת הרגשתי שזה לא פייר שאנחנו חוגגים ביחד, שאנחנו צריכים להתחלק, למה לכל אחד יש יומולדת משלו ולנו יש רק חצי? רק הורים מדהימים כמו שלנו יכולים להסביר לנו שכמו שכשאיתי נולד הם לא התחילו לאהוב אותי חצי אלא הלב התרחב פי שתיים, וכך כשיעל ומיכל נולדו, ככה גם ביומולדת המשותף, כל אחד 100% והיומולדת שלנו זה 200%.

מיכלי שלי, אין דבר בעולם שלא הייתי נותן בשביל להמשיך לחגוג איתך ימי הולדת משותפים!!!

אז השנה לא חגגתי. גם לא הייתי ביומולדת שלך. מקווה שאת סולחת.

בעצם, היומולדת שלנו שנה שעברה היה הרגע האחרון בו היינו כל המשפחה ביחד, שמחים מאושרים ותמימים, לא יודעים שממש עוד מעט, יפול עלינו אסון נוראי, אסון שיגרום לנו להיוולד מחדש, שאולי לעולם לא נשמח ככה יותר, שמחה טהורה.

אחות מועדפת, כל שמחה מעכשיו עוברת דרך דמעה שקופה, מהולה בקצת עצב, עצב על זה שאת לא פה איתנו. שאת לא פה לראות את יעל מראה לנו בחיוך רחב את טבעת האירוסים שלה, שאת לא פה לראות שמאיה ואני כבר יותר משנה ביחד, וכמה טוב היא עושה לי, שאת לא פה לראות שהגר כבר בחודש שביעי ואוטוטו איתי יהיה אבא! שיעל ואני נהיה דודים, ואמא ואבא יהיה סבא וסבתא.

תינוקת ­­שלי, בנתיים זה קשה, אבל אני מבטיח לנסות בהשראתך להיות טוב יותר, לחייך יותר, לצחוק יותר, לתת יותר מבלי לזכור, ולקבל מבלי לשכוח!!!

אוהב אותך יותר מאתמול ופחות ממחר

אחיך הגדול

טל