אמא בינה בלוויה - מיכלוש נשמתי היקרה, נסיכה שלי,

עודכן ב: 29 אוק 2018

יום ראשון 14.11.10 - ההלוויה

מיכלוש נשמתי היקרה, נסיכה שלי,

20 שנה של חוויות מלאות באהבה והרבה סיפוק הענקת לנו. היה לי הכבוד הגדול ביותר בעולם להיות אמא שלך שאוהבת אותך בכל רמ"ח אבריי. חבל הטבור עדיין קשור אלי כל כך חזק והוא מדמם. כל יום כשנכנסת הבייתה וזרקת את התיק בכניסה, ישר ידעתי איזה יום עבר עלייך. שפת הגוף שלך הייתה כל כך שקופה. היה כייף לקבל את פנייך בכל ערב כשחזרת מהבסיס, להכין לך ארוחת ערב, להתעדכן במה שקורה לך, ולראות איך את מתענגת על ארוחת המלכים. אמרת: "חיים פעם אחת וצריך להנות מכל רגע (כאילו ידעת...)

הכאב מפלח את נשמתי לדבר עלייך בלשון עבר. הרי תישארי לנצח צעירה, יפת תואר וטוהר. כולך לב זהב שידע לשמח את כולנו. כושר הביטוי בכתיבה היה תמיד מלא אהבה. שמרתי את כל מכתבייך וכל פיסת נייר שבו כתבת לי "כמה כייף להיות אהובה וכייף לי שבחרת להיות אמא שלי". ואכן אהבתי להיות אמא שלך.

כיאה לבת זקונים יש כללים ברורים, אותך כולם מפנקים !!! תענוג היה לי כאמא לצפות בילדיי מהצד ולראות את האהבה הגדולה שהרעיפו עלייך אחייך הגדולים שכל כך אהבו אותך. אהבתי לצפות בך איך את מרגשת את כולם. החיוך השובב שלך הוא המזכרת שאנצור בליבי לעד.

אין אירוע חשוב בחייך שלא התייצבנו כל המשפחה למרות העיסוקים והחיים המטורפים. אין מופע שלא התייצבנו בהרכב מלא, עד מצפה רמון רדפנו אחרייך.

בצד החיוכים והחיים הטובים, היו גם קשיים. גאווה גדולה הייתה לנו לראותך לא מוותרת לעצמך, מה שהחלטת הוא שהיה.

אותו ערב נורא ה11.11 היה אמור להיות ערב מענג ומשמח. תכננת להגיע לאולפנה למחול במשגב לרקוד עם קבוצת הבוגרים, אלה שבצבא שאוהבים לרקוד. אחרי שנה של קורסים בצבא הרשית לעצמך קצת להרפות ולחזור לרקוד. כולם חיכו לך ולא הבינו למה את מאחרת. כשסבא יוסף התקשר ואמר לי ששמע על פיגוע בעכו, מיד התקשרתי אלייך, לא ענית, ניסיתי שוב... ליבי בישר רעות...

זעקתי לאלוהים, אנא תניח לנו היושב במרומים, ניסית אותנו מספיק. הבנתי שחסרים לך פרחים שם למעלה והחלטת לקטוף את הפרח שלי, הכי יפה בעולם. יש פרחים מפלסטיק זה עמיד לכל החיים, למה לא הסתפקת בהם? הפעם הגזמת!!!!

חשבתי שאתעורר מתוך חלום רע. כל כך קיוויתי שאני חולמת. החדר שלך זועק אלייך. הריח שלך כמו סם בשבילי עדיין שם.

משגב זו משפחה מחבקת ואוהבת, בבית הספר עטפו אותך כולם באהבה. החברים ההמומים באו ולא מפסיקים להגיע מרגע ששמעו על האסון. עכשיו המלאכים ישמרו עלייך.

נוחי בשלום נשמתי היקרה. צרובה את בנשמתי ובמחשבותיי כל הזמן. נבקר אותך ונעדכן אותך במה שקורה במשפחתנו.

אמשיך לאהוב אותך יותר מאתמול ופחות ממחר. אמא