על מיכל

ביום חמישי, 11 בנובמבר 2010 , בדרכה חזרה הביתה משירותה הצבאי, עם ציפייה להגיע
למשגב ולחזור לרקוד, רוצח נאלח התנגש במכוון בתחנת האוטובוס הסמוכה לתחנת
הרכבת בעכו. מיכל שהמתינה בתחנה, נפצעה קשה ונפטרה לאחר מספר שעות בבית
החולים נהריה.

בת 20 שנה ו 21 יום הייתה במותה.

מאז נחשפנו לאלפי תמונות וסרטי וידיאו שהשאירה מיכל אחריה, ובכולם מיכל קורנת
משמחה ואושר, מחייכת וצוחקת צחוק מתגלגל. כפי שנאמר עליה מפי בני משפחתה
וחבריה: מיכל אכלה את החיים בכל פה, זכתה לאהוב וזכתה להיות נאהבת.

החלל העצום הוא בלתי נתפש, והחיפוש אחר תשובות, דרכי התמודדות וסימנים לחייה
אינו פוסק. לאחר מותה מצאנו בעמוד הפייסבוק שלה את המשפט אשר היה למוטו בחייה:

"אשרי האדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן ולקבל מבלי לשכוח זאת אף פעם"
 

זאת הייתה מיכל;
 

היכולת להתחבר ברגישות עצומה לסביבה בה היא נמצאת וחיה, והרצון להעניק שלא על
מנת לקבל תמורה, היו ציר מרכזי בחייה.
 

כהורים ואחים, הכרנו את הרגישות הרבה מאוד שלה, אולם לאחר מותה גילינו עד כמה
בדרכה הצנועה והמיוחדת הייתה משמעותית כל כך לקבוצות החברים המגוונות אשר
צברה במסדרון חייה הקצרים כל כך.

​מיכל זהר, בתם של בינה ואודי, אחות צעירה לטל, איתי ויעל, גדלה והתחנכה בגילון, ישוב
קהילתי בגליל שבמועצה האזורית משגב, בו חיה את שנות ילדותה, התבגרותה
והתעצבותה לאדם בוגר שכולו אהבה ונתינה לזולת.
 

במסגרת הלימודים ושעות הפנאי השתתפה מיכל בחוגי מחול, בלהקת המחול של משגב
ואף הרחיבה בגרות לחמש יחידות במחול הכוללת בחינה עיונית, בחינה מעשית בבלט
קלאסי ובמחול מודרני וכן הצגת קומפוזיציה שהורכבה על ידה. הודות לכישרונה הרב
ולהשקעתה הבלתי נלאית, גדלה מיכל להיות רקדנית בולטת בתחום. בסוף הלימודים,
נפרדה (זמנית) מעולם המחול עם משאלת לב לחזור אליו בתום מחויבותה הצבאית.

בחירתה במסלול ייעודי לקצונה בחיל השלישות גם שהיה מפתיע מחד, אך היה גם מאוד
"מיכלי" ואופייני, מאידך, מסלול זה הינו מקצוע שמהות תפקידו היא נתינה ללא גבול
לאותם חיילי מילואים שתהיה קצינת הקישור שלהם. החל מקורס היסוד, דרך קורס
הקצינים וכלה בהשלמה החיילית, מיכל התבלטה ביכולת מנהיגות פנימית, ערכיות
ודעתנות, ואף אותרה להדרכה בהשלמה החיילית כתכנית המשך לסיום תפקידה ב"שטח"
כקצינת קישור.

הצבתה כקצינת קישור בחטיבה 7, הייתה מלווה בגאווה עצומה לצד אחריות וחשש.
ההתמודדות של מיכל עם תפקיד כה מורכב בגיל כה צעיר מעידה יותר מכול על אופיה
ויכולותיה. מפקד פלוגה, שפלוגתו גוייסה לתעסוקה מבצעית כתב לנו במהלך השבעה על
סגולותיה של מיכל בתהליך גיוס הפלוגה: רגישה מאוד לעומס המפקדים, מאוד אכפתית
ותומכת בחיילי המילואים שכולם מבוגרים ממנה משמעותית, כל זאת תוך נחישות
והשגיות ראויה לציון.
המסלול התובעני והמזורז לקצונה העניק לה רבות;
הביטחון שלה ביכולתה לעבור כל מכשול, להעניק תמיכה לחיילי המילואים ולמש"קיות
שלה במשרד, ללא ויתור על המקצוענות ועל קשיחות הנדרשת לא אחת בתפקיד שכזה.

​

ואז, ביום חמישי, 11 בנובמבר, בדרכה חזרה הביתה מהבסיס, התהפך עולמנו והנורא מכל קרה.

​