ערב יום הזיכרון תשע"ג- גילון

ערב יום הזיכרון תשע"ג- גילון

זו השנה השלישית שאנו משפחת זהר מתייחדים עם זכר חללי צה"ל בצורה שלא תארנו לעצמינו בחלומות הכי גרועים שלנו. "משפחה שכולה", שתי מילים שכל-כך קשה להגיד.

זו השנה השלישית שהפכנו לחלק ממשפחת השכול, מועדון שאף אחד לא רוצה להצטרף אליו.

זו השנה השלישית שאת מיכלי, לא אתנו, כאן, בגילון, בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל. כאן במקום הזה איחלנו לך בהצלחה בערב מתגייסים, רקדנו ושרנו, ולא תארנו לעצמינו שתמונתך תתנוסס כחלל צה"ל.

מדהים, איך תמיד אמרנו שעבור משפחות שכולות, יום הזיכרון הוא עוד יום מתוך 365 ימים בשנה. אין יום שדבר או שניים אינם מתקשרים בך, חיילת שחולפת על פנינו, צחוק מתגלגל, שיר ברדיו, ריקוד בטלוויזיה ועוד ועוד ...

מיכלי שלנו גדלה והתחנכה כאן בגילון, למדה בבית הספר היסודי "הר- גילון", למדה בבית הספר העל יסודי משגב, הייתה בתנועת הנוער כאן בגילון, רקדה באולפנה למחול 5- ימים בשבוע, והייתה מאושרת. עולם הערכים שלה היה מושתת כולו על נוף מולדתה, נוף מולדתנו, תושבי משגב. מיכלי שלנו הייתה ילדה שמחה, צחוקה המתגלגל מהדהד וקיים בכל סרטי הווידיאו והתמונות הרבות שהשאירה אחריה.

כשהגיעה שעתה של מיכלי להתגייס, יכולה הייתה להתגייס לחיל האוויר על תקן "בת ממשיכה", אך היא סירבה ורצתה להיות ירוקה.

מיכלי התגייסה למסלול קצונה ייעודית בחיל השלישות, והייתה קצינת קישור של חטיבה 7 .

בקורס ההשלמה לקצונה, כתבה מיכל עבודה בנושא "דילמה ערכית בחברה הישראלית" ודנה בשאלה האם נכון לחבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות? מיכל כתבה, ואני מצטטת: "אפילו בדמיוני איני יכולה לתאר את אֶבל המשפחות ובמיוחד את משמעות יום הזיכרון בשבילן... אני מניחה שלאותן משפחות, אחרי שקיעה עמוקה בכאב, קשה מאוד בהפרש של מספר דקות לעבור במעבר חד לשמוח ולרקוד עם כל מדינת ישראל בחגיגות יום העצמאות... אך המעבר החד הזה... מעביר מסר חשוב. למרות הכול, למרות המתים, המלחמות, הכאב, העצב... השגנו את מבוקשנו! הצלחנו להקים מדינה, ויש לנו סיבה טובה להתגאות ולשמוח... הדילמה אם לחבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות חוזרת על עצמה מִדֵי שנה ומטרידה אותי באופן אישי... איני יודעת אם לשמוח או לבכות, להתחבר או להסתגר... יום הזיכרון מציף בי רגשות רבים אשר יוצרים בי בלבול ועצב. ביום זה אני מרכינה ראש לזכר הנופלים במלחמות ישראל ונזכרת באנשים שסיפורם נחרט בזיכרוני האישי, אותם אנשים אשר נהרגו בזמן שירותם הצבאי במלחמות ישראל ובפעולות האיבה. לי לפחות, נכון להיום, ברור שאסור להפריד בין הימים, הקשר הזה הוא קשר דם שאין להפרידו" (זהו חלק מסכם בעבודתה).

השעון לא עצר מלכת, כל כך הרבה דברים קורים, חלק גדול מחברייך השתחררו מהצבא, חלקם בטיול הגדול, חלקם לומדים, מגשימים חלומות, ואנו רק מדמיינים היכן היית יכולה להיות היום...איך היית מתרגשת בחתונה של יעל ואסף, שנשאו בקיץ האחרון, איך היית מתרגשת להיות דודה בפעם השנייה, לרוני, בתם של טל אחיך הבכור ומאיה. האחיינים שלך יכירו אותך מהסיפורים ומאלפי התמונות שהשארת לנו. אני בטוחה שהם יהיו גאים בך כפי שאנחנו כולנו גאים ומנציחים אותך בכל דרך אפשרית.

סיפור חייך שזור בסיפור האישי של כולנו.

בדף הפייסבוק שלך בפרופיל האישי מצאנו את המשפט הבא, שהפך לצוואה ערכית שהשארת לנו:

"אשרי האדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן ולקבל מבלי לשכוח זאת אף פעם"

אוהבים אותך יותר מאתמול ופחות ממחר

אמא

פוסטים אחרונים

הצג הכול

שני אורן - יום הזכרון 2020 בזום

מיכל ואני שירתנו יחד באותו בסיס. בדיוק סיימנו קורס קצינים וניסינו ללמוד להתמודד עם האתגרים שהטייטל החדש הביא איתו. אחד מהתאגרים האלה היו תורנויות קצין תורן בלילות. היינו צריכות להיות אחראיות על בסיס ע

נעמה וולף - יום הזכרון 2020 בזום

מיכל, יום הזיכרון הוא תמיד יום מיוחד בעיני כי זה יום שבו כל עם ישראל מתאחד, שמים את המחלוקות בצד ותומכים אחד בשני. זהו תמיד יום עצוב שבו כל אחד מנסה להיות אקסטרא נחמד ורגיש. ככה אני גדלתי וככה תמיד הר

נעמי טרן - יום הזכרון 2020 בזום

זיכרון עם מיכל קשה לבחור משהו אחד לספר, אבל יש יום עם מיכל שעולה הרבה במחשבות שלי ביום יום, במיוחד כשאני עוברת באזור של כיכר המדינה. היינו בתקופת המיונים לצבא וקיבלנו זימון משותף למיון בתל אביב. אני ז