מיכל
12 שנה ומעולם לא העזתי להקריא
אני תמיד מפחדת שלא אצליח לעמוד בזה
אבל השנה הרגשתי שאני חייבת
מיכלי
12 שנים. וזה נראה כאילו זה היה אתמול
השיר ברדיו עוד מהדהד לי בראש ברגע בו ידענו שקרתה תאונה ואת היית מעורבת
אני זוכרת את הדרך הלא נגמרת הביתה….
היינו בדרך לחתונה, לבושים במיטב הבגדים עד שהטלפון מבינה הגיע
עשינו פרסה והגענו אליכם הביתה לארוז כמה דברים. ואני עליתי לחדר שלך רציתי להחליף בגדים
אני זוכרת שהוא היה מבולגן, חייכתי , והזדהיתי
חיפשתי בערמת הבגדים על הכסא בגדים להחלפה ואני זוכרת שחשבתי לעצמי אם זה בסדר מצדך שאשאיל ממך בגדים
עד היום, הבגדים האלו שמורים אצלי ולא מסוגלת להיפרד מהם.
תמיד כשהייתי באה אליכם הביתה היית בחדר מחשב
עם טלפון ליד האוזן רגל על השולחן וידיים על המקלדת וברקע מוזיקה
התפעלתי מחלוקת בקשב שלך
תמיד נכנסתי להגיד לך שלום והיית מחזירה בחיוך ענק.
פעם ספציפית שנכנסתי התנגן השיר של שלמה ארצי
תתארו לכם עולם יפה פחות עצוב ממה שהוא ככה
ואנחנו שם הולכים עם שמש בכיסים
ואת עצרת הסתכלת ואמרת לי: אני כל כך אוהבת את השיר הזה.
הסכמתי איתך
ומאז אני רק חושבת שהעולם באמת היה פחות עצוב אם היית פה איתנו, מקווה שבעולם בו את נמצאת עכשיו את חיה צוחקת רוקדת והולכת עם שמש הכיסים
אוהבת יותר מאתמול ופחות ממחר