מיכלי שלנו - אזכרה - 11 שנים בלעדייך
עוד שנה עברה לה במהירות, עד שנדמה שכל שנה שעוברת קצרה יותר מקודמתה.
עוד שנה שמתארגנים וחושבים איך יהיה יום השנה הזה. איך נבחר שיר פתיחה שמלכד את כולנו. מה נאמר שעוד לא נאמר.
לפני 3 שבועות היינו אמורים לחגוג לך יום הולדת 31.
את ימי ההולדת שלך אנחנו מציינים אחרת. מגיעים לבית העלמין, (ביתך מכורח המציאות) יושבים על הספסל, משקים את הצמחים כדי שיהיה פורח ונעים פה, מדליקים נר ומקווים שבדרך כלשהי את שומעת אותנו שם למעלה.
כבר 11 שנים בלעדייך ומה שנותר לנו הם זיכרונות מתוקים ורגעים קסומים ממך.
צחוק מתגלגל, חיוך שובבי, שמחת חיים, פנים קורנות מאושר והמון המון תמונות וסרטים.
לעיתים יש אבק כבד בזיכרונות, משהו מטושטש. אני מנסה לנקות את האבק ולא תמיד מצליחה. ואז אני נכנסת לאתר שטל אחיך הבכור מתחזק באדיקות רבה וקוראת מה נכתב עלייך ואלייך ב11 שנים האחרונות וגם מה נכתב בפייסבוק ליום הולדתך, טרם האסון הנורא.
אני מתרגשת כל פעם מחדש כמה קל להחיות אותך לכמה רגעים בצורה כל כך מוחשית. לשמוע את קולך ולראות אותך רוקדת. איזה תעתוע!!! דמותך מתרחקת ובכל זאת קרובה כל כך.
הדמיון ומציאות מתערבבים להם לעיתים קרובות כל כך, והמחשבות מתגנבות להן בלב פנימה. לעיתים אני מעיפה אותן בכאב ולעיתים משהה אותן כמה שאפשר.
הגעגועים אלייך הם כמו גלים בים. ישנם תאריכים שמעצימים את הכאב ואז הגלים בים סוערים, ישנם גם הרבה ימים שהגלים בים שקטים ואפילו נעימים.
השנה נוספו למשפחה שלנו שני נכדים. עמית בן 8 חודשים של הגר ואיתי ותמר בת כמעט חודשיים של יעל ואסף.
איזה דודה נפלאה יכולת להיות, בזה אין לי ספק. כבר הפסקתי לדמיין את הנכדים ממך שהיו יכולים להתרוצץ בינינו ובטח לא היינו עומדים כאן עכשיו.
אני תוהה לעיתים איך הזמן מתעתע בנו. השעון עצר מלכת ואת בת עשרים ומנגד החיים ממשיכים והאחיינים שלך מדברים אלייך ועלייך כאילו הם מכירים אותך היטב.
בשנה שעברה (שנת הקורונה) היינו המשפחה המצומצמת, הכוללת מחותנים, נכדים, דודים ודודות….
הכול היה ספונטני, סיפורים מצחיקים עליך, סודות שיעל חשפה בפנינו, סיפורים שהנכדים המציאו עלייך, הנרטיב שכל נכד מאמץ לעצמו על האישיות שלך......כמו הנכדים גם אנחנו המבוגרים מאמצים את הנרטיב האישי שלנו שמשתנה משנה לשנה.
עדיין מתרגשים כל פעם מחדש כשמשהו קורא ומגיב על המדבקה שעל הרכבים שלנו. "אשרי האדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן ולקבל מבלי לשכוח זאת אף פעם".
מיכלי שלנו, נוחי בשלוה על משכבך, נמשיך לפקוד אותך כל שבוע , נדליק נר שיאיר לך ובעיקר לנו את הדרך.....
"אוהבת יותר מאתמול ופחות ממחר"
אמא